<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ב</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מי שמוכר קרקע ואומר מכרתי לך ממנו חלק כך וכך אתה מוצא על שני עניינים. הענין הא' כשמזכיר שיעור החלק שמוכר ואתה מוצא בו שני עניינים. הראשון אם אמר שיעור כך וכך מכרתי לו אבל לא פירש באיזו רוח מכר ללוקח אין ראוי שיקח הלוקח אלא יותר כחוש שבו ובלבד שיטול אותו בדמיו שיראו אותו מה יש מן היתרון בין מחצית זה למחצית זה ויוסיפו לו דמים או יתנו לו מן הקרקע ביותר במה שראוי כדי שתהיה השוואות שני החלקים שוה. הענין השני אם פי' בפי' אותו שעור שנתן לו ואמר לרוח פלוני, ינתן לו לאותו רוח ויטול כשוויו וכשומתו כדגר' [ק"ז ע"ב] האומר לחבירו חצי השדה אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצי השדה, חצייה בדרום מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ואמר רבי חייא בר אבא אר"י ולוקח נוטל כחוש א"ל ר' חייא לרבי יוחנן והא אנן משמנים ביניהם תנן א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא להא שמעת' מסיפא דקתני סיפא חצייה בדרום אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ומשמנים ביניהם והא חצייה בדרום אמר ליה אלא לדמי הכא נמי לדמי. והיכא שהם שני שותפין בשדה ובא האחד ומכר חלקו צריך לדעת באיזה לשון אמר המוכר ללוקח כדי שיתברר אם יהיה חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה או אם יהיה חצי חלקו מכור שהוא רביע שדה, תדע שהיכא שאמר מכרתי לך מחצית שיש לי בקרקע פלונית התם הוא חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה, והיכא שאמר מכרתי לך מחצית בקרקע פלונית שיש לי התם הוי חצי חלקו מכור שהוא רביע השדה כדגר' [ס"ב ע"ב] אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא, אמר ליה אביי מאי שנא הכי ומאי שנא הכי אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה מנאי ולא היא דאמר אביי חזינא להנהו שטרי דנפקי מבי מר דכתיבא פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא. הענין הב' אם לא הזכיר שיעור החלק שמכר מאותו קרקע איהו נמי הוי על שני עניינים. הענין הא' אם אמר מכרתי לך ארעא חלוקה משדה פלונית או אמר חתוכה משדה פלונית כבר פירשנו שאם הזכיר מצרני אותה השדה כלה מראשה לסופה קנה לוקח המחצה, ואם לא הזכיר מצרנהא כלה אין לוקח כי אם תשעת קבין שהן לאמות חלוקות שלשה אלפים ושבע מאות וחמשים כדגר' [ס"ג ע"א] אמר רב יימר בר שלמיה לדידי מפרשא לי מיניה דאביי בין אמר מצר ארעא דמיניה פסיקא בין דאמר מצר ארעא דמיניה פליגא אי אמר ואלין מצרנהא פלגא. לא אמר ליה ואלין מצרנהא תשעת קבין. ומה שנהגו בכל מקום לגבי שדה שעור ט' קבין לפי שאינו ראוי לשדה פחות מזה השעור כדגר' [י"א ע"א] אין חולקין את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה. הענין השני אם הזכיר המוכר חלק סתם ולא פירש שעורו אלא אמר חלק בזה השדה מכרתי לך חוזרים לדמים הראשונים שנתן לו וינתן ללוקח כשיעור מה שנתן משום דבהרבה מקומות אנו גורסין לענין המכר אלא לדמי הכא נמי לדמי ואין הולכים בכאן לכדי שאין הדעת טועה, דהיכא דאזלינן אחר טעות הדעת בדבר שהוא כלו ספק אם נכנס בשאר המכר שהוא ודאי אם לא, אבל דבר שנכנס הספק בשיעור כגון זה אין הולכים אלא לאחר חקירת הדמים בדקדוק ובחקירות נותנים לו כנגד שוויו מן הקרקע וכמו שאמרנו לעיל לענין משמנים ביניהם דלא אמרינן התם בכדי שהדעת טועה אלא בחקירות השומא על פי שוויו. וכמו כן אנו דנין בכל חפץ שאדם מוכר והזכיר חלק של אותו חפץ ולא נתן בו שעור רואין את הדמים וינתן ללוקח כשעור הדמים שנתן. וה"מ במכר אבל לענין מתנות או צוואות שאין נתינת הדמים מבעל המתנה לנותן היכא שלא נתן שעור דיניהם דין אחד כדגר' [ס"ג ע"א] פשיטא יחלוק פלוני בנכסאי פלגא תנו חלק לפלוני בנכסאי מהו אמר רבינא בר קיסי ת"ש האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע בחבית אין פחות משמינית בקדירה אין פחות משנים עשר בטפיח אין פחות מששה עשר והיה לי להאריך אלא שאין זה מקומו.
<h2>דף סב:</h2>
מי שמוכר קרקע ואומר מכרתי לך ממנו חלק כך וכך אתה מוצא על שני עניינים. הענין הא' כשמזכיר שיעור החלק שמוכר ואתה מוצא בו שני עניינים. הראשון אם אמר שיעור כך וכך מכרתי לו אבל לא פירש באיזו רוח מכר ללוקח אין ראוי שיקח הלוקח אלא יותר כחוש שבו ובלבד שיטול אותו בדמיו שיראו אותו מה יש מן היתרון בין מחצית זה למחצית זה ויוסיפו לו דמים או יתנו לו מן הקרקע ביותר במה שראוי כדי שתהיה השוואות שני החלקים שוה. הענין השני אם פי' בפי' אותו שעור שנתן לו ואמר לרוח פלוני, ינתן לו לאותו רוח ויטול כשוויו וכשומתו כדגר' [ק"ז ע"ב] האומר לחבירו חצי השדה אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצי השדה, חצייה בדרום מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ואמר רבי חייא בר אבא אר"י ולוקח נוטל כחוש א"ל ר' חייא לרבי יוחנן והא אנן משמנים ביניהם תנן א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא להא שמעת' מסיפא דקתני סיפא חצייה בדרום אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ומשמנים ביניהם והא חצייה בדרום אמר ליה אלא לדמי הכא נמי לדמי. והיכא שהם שני שותפין בשדה ובא האחד ומכר חלקו צריך לדעת באיזה לשון אמר המוכר ללוקח כדי שיתברר אם יהיה חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה או אם יהיה חצי חלקו מכור שהוא רביע שדה, תדע שהיכא שאמר מכרתי לך מחצית שיש לי בקרקע פלונית התם הוא חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה, והיכא שאמר מכרתי לך מחצית בקרקע פלונית שיש לי התם הוי חצי חלקו מכור שהוא רביע השדה כדגר' [ס"ב ע"ב] אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא, אמר ליה אביי מאי שנא הכי ומאי שנא הכי אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה מנאי ולא היא דאמר אביי חזינא להנהו שטרי דנפקי מבי מר דכתיבא פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא. הענין הב' אם לא הזכיר שיעור החלק שמכר מאותו קרקע איהו נמי הוי על שני עניינים. הענין הא' אם אמר מכרתי לך ארעא חלוקה משדה פלונית או אמר חתוכה משדה פלונית כבר פירשנו שאם הזכיר מצרני אותה השדה כלה מראשה לסופה קנה לוקח המחצה, ואם לא הזכיר מצרנהא כלה אין לוקח כי אם תשעת קבין שהן לאמות חלוקות שלשה אלפים ושבע מאות וחמשים כדגר' [ס"ג ע"א] אמר רב יימר בר שלמיה לדידי מפרשא לי מיניה דאביי בין אמר מצר ארעא דמיניה פסיקא בין דאמר מצר ארעא דמיניה פליגא אי אמר ואלין מצרנהא פלגא. לא אמר ליה ואלין מצרנהא תשעת קבין. ומה שנהגו בכל מקום לגבי שדה שעור ט' קבין לפי שאינו ראוי לשדה פחות מזה השעור כדגר' [י"א ע"א] אין חולקין את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה. הענין השני אם הזכיר המוכר חלק סתם ולא פירש שעורו אלא אמר חלק בזה השדה מכרתי לך חוזרים לדמים הראשונים שנתן לו וינתן ללוקח כשיעור מה שנתן משום דבהרבה מקומות אנו גורסין לענין המכר אלא לדמי הכא נמי לדמי ואין הולכים בכאן לכדי שאין הדעת טועה, דהיכא דאזלינן אחר טעות הדעת בדבר שהוא כלו ספק אם נכנס בשאר המכר שהוא ודאי אם לא, אבל דבר שנכנס הספק בשיעור כגון זה אין הולכים אלא לאחר חקירת הדמים בדקדוק ובחקירות נותנים לו כנגד שוויו מן הקרקע וכמו שאמרנו לעיל לענין משמנים ביניהם דלא אמרינן התם בכדי שהדעת טועה אלא בחקירות השומא על פי שוויו. וכמו כן אנו דנין בכל חפץ שאדם מוכר והזכיר חלק של אותו חפץ ולא נתן בו שעור רואין את הדמים וינתן ללוקח כשעור הדמים שנתן. וה"מ במכר אבל לענין מתנות או צוואות שאין נתינת הדמים מבעל המתנה לנותן היכא שלא נתן שעור דיניהם דין אחד כדגר' [ס"ג ע"א] פשיטא יחלוק פלוני בנכסאי פלגא תנו חלק לפלוני בנכסאי מהו אמר רבינא בר קיסי ת"ש האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע בחבית אין פחות משמינית בקדירה אין פחות משנים עשר בטפיח אין פחות מששה עשר והיה לי להאריך אלא שאין זה מקומו.
<h2>דף קז:</h2>
מי שמוכר קרקע ואומר מכרתי לך ממנו חלק כך וכך אתה מוצא על שני עניינים. הענין הא' כשמזכיר שיעור החלק שמוכר ואתה מוצא בו שני עניינים. הראשון אם אמר שיעור כך וכך מכרתי לו אבל לא פירש באיזו רוח מכר ללוקח אין ראוי שיקח הלוקח אלא יותר כחוש שבו ובלבד שיטול אותו בדמיו שיראו אותו מה יש מן היתרון בין מחצית זה למחצית זה ויוסיפו לו דמים או יתנו לו מן הקרקע ביותר במה שראוי כדי שתהיה השוואות שני החלקים שוה. הענין השני אם פי' בפי' אותו שעור שנתן לו ואמר לרוח פלוני, ינתן לו לאותו רוח ויטול כשוויו וכשומתו כדגר' [ק"ז ע"ב] האומר לחבירו חצי השדה אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצי השדה, חצייה בדרום מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ואמר רבי חייא בר אבא אר"י ולוקח נוטל כחוש א"ל ר' חייא לרבי יוחנן והא אנן משמנים ביניהם תנן א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא להא שמעת' מסיפא דקתני סיפא חצייה בדרום אני מוכר לך משמנים ביניהם ונוטל חצייה בדרום ומשמנים ביניהם והא חצייה בדרום אמר ליה אלא לדמי הכא נמי לדמי. והיכא שהם שני שותפין בשדה ובא האחד ומכר חלקו צריך לדעת באיזה לשון אמר המוכר ללוקח כדי שיתברר אם יהיה חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה או אם יהיה חצי חלקו מכור שהוא רביע שדה, תדע שהיכא שאמר מכרתי לך מחצית שיש לי בקרקע פלונית התם הוא חלקו כלו מכור שהוא חצי השדה, והיכא שאמר מכרתי לך מחצית בקרקע פלונית שיש לי התם הוי חצי חלקו מכור שהוא רביע השדה כדגר' [ס"ב ע"ב] אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא, אמר ליה אביי מאי שנא הכי ומאי שנא הכי אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה מנאי ולא היא דאמר אביי חזינא להנהו שטרי דנפקי מבי מר דכתיבא פלגא דאית לי בארעא פלגא, פלגא בארעא דאית לי ריבעא. הענין הב' אם לא הזכיר שיעור החלק שמכר מאותו קרקע איהו נמי הוי על שני עניינים. הענין הא' אם אמר מכרתי לך ארעא חלוקה משדה פלונית או אמר חתוכה משדה פלונית כבר פירשנו שאם הזכיר מצרני אותה השדה כלה מראשה לסופה קנה לוקח המחצה, ואם לא הזכיר מצרנהא כלה אין לוקח כי אם תשעת קבין שהן לאמות חלוקות שלשה אלפים ושבע מאות וחמשים כדגר' [ס"ג ע"א] אמר רב יימר בר שלמיה לדידי מפרשא לי מיניה דאביי בין אמר מצר ארעא דמיניה פסיקא בין דאמר מצר ארעא דמיניה פליגא אי אמר ואלין מצרנהא פלגא. לא אמר ליה ואלין מצרנהא תשעת קבין. ומה שנהגו בכל מקום לגבי שדה שעור ט' קבין לפי שאינו ראוי לשדה פחות מזה השעור כדגר' [י"א ע"א] אין חולקין את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה. הענין השני אם הזכיר המוכר חלק סתם ולא פירש שעורו אלא אמר חלק בזה השדה מכרתי לך חוזרים לדמים הראשונים שנתן לו וינתן ללוקח כשיעור מה שנתן משום דבהרבה מקומות אנו גורסין לענין המכר אלא לדמי הכא נמי לדמי ואין הולכים בכאן לכדי שאין הדעת טועה, דהיכא דאזלינן אחר טעות הדעת בדבר שהוא כלו ספק אם נכנס בשאר המכר שהוא ודאי אם לא, אבל דבר שנכנס הספק בשיעור כגון זה אין הולכים אלא לאחר חקירת הדמים בדקדוק ובחקירות נותנים לו כנגד שוויו מן הקרקע וכמו שאמרנו לעיל לענין משמנים ביניהם דלא אמרינן התם בכדי שהדעת טועה אלא בחקירות השומא על פי שוויו. וכמו כן אנו דנין בכל חפץ שאדם מוכר והזכיר חלק של אותו חפץ ולא נתן בו שעור רואין את הדמים וינתן ללוקח כשעור הדמים שנתן. וה"מ במכר אבל לענין מתנות או צוואות שאין נתינת הדמים מבעל המתנה לנותן היכא שלא נתן שעור דיניהם דין אחד כדגר' [ס"ג ע"א] פשיטא יחלוק פלוני בנכסאי פלגא תנו חלק לפלוני בנכסאי מהו אמר רבינא בר קיסי ת"ש האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע בחבית אין פחות משמינית בקדירה אין פחות משנים עשר בטפיח אין פחות מששה עשר והיה לי להאריך אלא שאין זה מקומו.
